Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 5b

משנה: מָצָא אִגְרוֹת שׁוּם וְאִגְרוֹת מָזוֹן וּשְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין וּשְׁטָרֵי בֵירוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. מָצָא בַחֲפִיסָה אוֹ בִגְלוֹסָּקָּמָּא תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת אוֹ אֲגוּדָה שֶׁל שְׁטָרוֹת הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וְכַמָּה הִיא אֲגוּדָה שֶׁל שְׁטָרוֹת שְׁלֹשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֶחָד הַלּוֹוֶה מִשְּׁלֹשָׁה יַחֲזִיר לַלּוֹוֶה שְׁלֹשָׁה הַלּוֹוִים מֵאֶחָד יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה. מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתֵיו וְאֵין יָדוּעַ מַה טִיבוֹ יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. אִם יֵם עִמָּהֶן סִמְפוֹן יַעֲשֶׂה מַה שֶׁבְּסִימְפוֹן.

Traduction

Il faut rendre, si on les trouve, des lettres d’estimation (17)Elles constatent que le tribunal a adjugé une partie des terrains du débiteur au créancier après l'estimation de leur valeur., ou des lettres de nourriture (18)L'engagement de nourri la fille de sa femme., ou des actes du déchaussement (19)''V. (Dt, 25, 9; à la suite de cet acte la femme peut se remarier.'', ou des actes de refus (20)Pour le Mioun, V. t. 7, pp. 11-12.. Il faut aussi rendre, si on les trouve, des actes de brourin (21)Littéral.: Documents du choix (de 2 juges et d'un arbitre)., ou un acte quelconque fait par un tribunal. Si un individu a trouvé un acte dans une boîte, glwssocomeion, ou s’il a trouvé un rouleau, ou un paquet de plusieurs actes, il doit les rendre. On appelle ''paquet d’actes'', l’ensemble d’au moins 3 actes liés (22)En ces cas, observe Rashi, il est facile de connaître celui qui les a perdus, car celui-ci peut fournir des indices sur la boîte, ou sur le monde du lien des actes, pour affirmer sa possession.. R. Simon b. Gamliel dit: Si les 3 actes sont d’un seul débiteur qui a emprunté de l’argent à 3 créanciers, on doit les rendre au débiteur (23)Evidemment, il les a perdus après avoir payé les dettes et repris les actes.. Si ces 3 actes sont d’un seul créancier qui a prêté de l’argent à 3 individus, il faut les rendre au créancier (24)Il les a perdus.. Si un individu trouve dans ses papiers un acte, et il ne se souvient pas si c’est le créancier ou le débiteur qui le lui a donné, il le gardera jusqu’à l’arrivée d’Elie (indéfiniment, jusqu’à preuve contraire). Si un individu trouve dans ses papiers l’acquit sumfwnh de son débiteur, il doit se conformer à ce qui est écrit dans la quittance.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אגרות שום. ששמו ב''ד נכסי לוה למלוה ברובו:

ואגרת מזון. שקבל עליו לזון את בת אשתו א''נ שכתבו ב''ד הורדה בקרקע שימכור למזון האשה והבנות:

ומיאונין. קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה מדעתה ויוצאת במיאון ואינה צריכה גט וכותבין בשטר בפנינו מיאנה פלונית בפלוני בעלה:

שטרי בירורין. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד שידונו להם ומשכתבו אינן יכולין לחזור בהן:

מצא. שטרו' בחפיסה חמת של עור קטנה:

בגלוסקמא. כלי עור שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישם שלא יצטרכו לחפש אחריהן:

תכריך של שטרות. שלשה שטרות או יותר כרוכין זה בתוך זה:

ואגודה. מושכבי' זה על זה ארכו של זה על ארכו של זה ואח''כ כורכן ביד:

הרי זה יחזיר. דדבר שיש בו סימן הוא שהכלי סימן הוא כשיאמרו הבעלי' בכלי פלוני מצאת אותם וכן תכריך ואגודה סימן הוא:

אחד הלוה משלשה. אם שלשה שטרות של לוה א' הן שלוה משלשה בני אדם:

יחזיר. המוצא ללוה דודאי הוא פרעם ומידו נפלו שאם מידם נפלו מי קבצם למקום אחד ודוקא שהשטרות כבר מקויימים בב''ד אבל אם אינם מקויימים חיישינן דילמא שלשה המלוים לקיומינהו הוליכום אצל סופר הדיינים ונפלו מיד הסופר אבל לאחר שקיימו אותם אין לחוש שמא נפלו מיד הסופר דלא משהי אינש קיומיה בידא דספרא:

שלשה הלווי'. ממלוה אחד יחזיר המוצא למלוה שהדבר ידוע שממנו נפל ואם הוה שלשתן כתיבת יד סופר אחד חיישינן שמא מיד הסופר נפלו ולא לוו מעולם ולפיכך לא יחזיר:

ואינו יודע מה טיבו אצלו. אם הלוה הפקודו אצלו או המלוה או שמא מקצתו פרוע ומסרוהו לו להיות שליש ביניהם:

יהא מונח. בידו עד שיבא אליהו ולא יחזיר לא לזה ולא לזה:

ואם יש עמהן סימפון. המוצא בין שטרות שלו סימפון והוא שובר שנכתב על א' משטרותיו:

יעשה מה שבסימפון. והשטר בחזקת פרוע הוא ואע''פ שהיה ראוי לשובר הזה להיות מונח ביד הלוה ולא ביד המלוה אמרינן האמינו הלוה להמלוה ושכח המלוה מליתנו לו והוא שמצא המלוה השטר הזה שנכתב עליו השובר בין השטרות קרועים שלו אע''פ שלא נקרע שטר הזה:

שְׁטָר שֶׁלָּוָה בוֹ וּפְרָעוֹ לֹא יַחֲזוֹר וְיִגְבֶּה בוֹ מִפְּנֵי מֵירַע כּוֹחָן שֶׁל לְקוּחוֹת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ לְבוֹ בַיּוֹם. רִבִּי זֵירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. הָכָא אַתָּ מַר. אֲפִילוּ לְבוֹ בַיּוֹם. וְהָכָא אַתָּ מַר. אִם זְמַנּוֹ יוֹצֵא לְבוֹ בַיּוֹם יַחֲזִיר. אָמַר לֵיהּ. אָדָם מָצוּי לִלְוֹת וְלִפְרוֹעַ לְבוֹ בַיּוֹם. וְאֵין אָדָם עָשׂוּי לִפְרוֹעַ וְלִלְוֹת לְבוֹ בַיּוֹם. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. הוּא הַזְּמָן וְהֵן הָעֵדִים וְהוּא הַמִּלְוָה מָהוּ מִפְּנֵי מֵירַע כּוֹחָן שֶׁל לְקוּחוֹת. אָמַר לֵיהּ. 5b בְּשֶׁלֹּא נִשְׁתַּעְבְּדוּ נְכָסִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. בְּשֶׁלֹּא חָֽתְמוּ הָעֵדִים עַל אוֹתָהּ הַמִּלְוָה.

Traduction

Après avoir réglé un contrat de dette, on ne peut plus l’utiliser pour un nouveau prêt, car ce serait faire tort aux créanciers (16)Littéralement: des acquéreurs d'immeubles (ou du gage de la créance). ultérieurs à la première dette. R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: même un contrat rédigé en ce jour et déjà réglé ne peut plus servir le même jour à remettre une nouvelle dette. -Mais, objecta R. Zeira devant R. Yassa, comment parle-t-on ici d’un contrat de dette payé le jour de son émission, tandis que plus haut (1,6) il est dit de rendre au créancier un contrat trouvé le jour même de sa rédaction (supposant qu’on ne le paie pas le même jour)? -Il n’arrive guère, répondit R. Yassa, que l’on emprunte et paye le même jour (un tel fait est trop rare pour être craint), tandis qu’il arrive souvent, aussitôt après avoir payé, de contracter un nouvel emprunt pour une autre affaire (aussi R. Yohanan a dû interdire d’utiliser le même acte). R. Hagaï fit une autre objection devant R. Yassa: pourquoi ne pas utiliser l’acte rédigé, puisqu’il s’agit de la même date, des mêmes témoins et du même créancier? - En quoi fait-on plus de tort par là à d’autres créanciers qu’avec le premier engagement? -Il peut y avoir une différence, répondit R. Yassa, en ce que la seconde fois le débiteur n’engage pas d’immeubles comme à la première fois; selon d’autres, la distinction consiste en ce que le premier engagement n’a pas été confirmé par des témoins, tandis que le second le sera (il faudra donc un nouvel acte).

Pnei Moshe non traduit

שטר שלוה בו וקרעו. והוא רוצה לחזור וללות ממנו על זה השטר:

לא יחזיר ויגבה בו. כלומר אינו חוזר ולוה ממנו על מנת לגבות בו מן הלקוחות כדמפרש טעמא:

מפני מרע כוחן של לקוחות. מפני שהוא רוצה להרע כחן של לקוחות ולטרוף מהן בכח שטר זה ושלא כדין הוא דכשפרע לו חוב הראשון כבר נמחל שיעבודו של השטר ואין בו כח לגבות מהן:

ואפי' לבו ביום. בו ביום שנכתב ולוה ופרע בו ביום אינו יכול לחזור וללות ממנו באותו יום עצמו על סמך זה השטר:

הכא את אמר אפי' בו ביום. אלמא עביד אינש דפרע ביומיה דלוה והכא את אמר לעיל דקאמר בשם ר' יוחנן אם היה זמנו יוצא לבו ביום יחזיר ולא חיישינן דפרעיה ביומיה וקשיא דר''י אדר' יוחנן:

א''ל אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום. בתמיה בודאי אין דבר זה מצוי ושכיח שילוה ויפרע בו ביום הלכך קאמר לעיל דלא חיישינן מסתמא להא לפי שאינו דבר מצוי:

ואין אדם עשוי וכו'. אבל וכי אין אדם עשוי לפעמים כשהוא פורע ובו ביום אם יזדמן לו אחר כך איזה סחורה חוזר ולוה בו ביום הלכך איצטריך ליה לר' יוחנן למימר דאי איתרמי הכי אינו חוזר ולוה על אותו השטר בעצמו:

ר' חגיי בעא קומי ר' יסא. על עיקר דיניה דר' יוחנן הקשה לו והלא הוא הזמן בעצמו והן העדים והוא המלוה ומהו מפני מרע כחן של לקוחות איכא הכא ולא יהא אלא החוב הראשון דג''כ מאותו הזמן בעצמו הי' טורף מהן ואין כאן הורע כחן דהא בדין טורף מהלקוחות:

בשלא נשתעבדו נכסים. בפעם השנייה לא התנה עמו בפירוש שישתעבדו לו נכסיו והשתא מרע הוא כחן של הלקוחות דטורף מהן בכח שיעבוד שנכתב ממלוה ראשונה וזה כבר נמחל:

ויש אומרים. דהכא מיירי בשלא חתמו עדים עדיין על אותה המלוה ראשונה שלא הספיקו לחתום עד שפרעו בו ביום ועכשיו כשחוזר ולוה ממנו מצוה הוא להעדים לחתום ואין זה מלוה בעצמה שראו העדים ולפיכך לא יחזור ללות על אותו השטר:

Baba Metsi'a

Daf 6a

משנה: אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ וְאֵילּוּ חַייָב לְהַכְרִיז. אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ מָצָא פֵירוֹת מְפוּזָּרִין מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעִיגּוּלֵי דְבֵילָה כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר וְגִיזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ.

Traduction

Voici quelles trouvailles on peut garder, et voici celles qu’il faut publier. On peut garder p. ex. des produits de champs (du blé, des fruits, etc.) dispersés, des pièces de monnaies dispersées, des meules de blé dans une place publique, des ronds de figues sèches, des pains de boulanger, des poissons liés ensemble, des morceaux de viande, de la laine tondue, telle qu’elle vient des propriétaires des moutons (27)Par opposition à celle qui vient de l'ouvrier, qui présente un indice., des touffes de lin, des langues de pourpre. C’est l’opinion de R. Meir.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אלו מציאות. מצא פירות מפוזרין. דמסתמא ידעו הבעלים מהן שנפלו ממנו וכיון שאין בהם סימן ודאי נתייאשו והפקר הן וכן במעות מפוזרות והיינו טעמא דכולהו דחשיב במתני':

כריכות. עמרים קטנים. מאלמים אלומים מתרגם בירושלמי מכרכן כריכן:

ברשות הרבים. שהכל דשין עליהן ואפי' היה בהן סימן נפסד:

ועגולי דבילה. אין בהם סימן:

וככרות של נחתום. כל ככרות הנחתומין שוין הן אבל של בעל הבית יש להם סימן:

וחתיכות של בשר. כשנוהגין לעשות החתיכות שוין במשקל:

הבאות ממדינתן. כמות שהן גזוזות כשאר כל גיזות המדינה ולאפוקי הבאות מבית האומן כדקתני סיפא:

ואניצי פשתן. רישט''א בלשון אשכנז ובלע''ז פופי''ר:

ולשונות של ארגמן. צמר צבוע ארגמן וסרוק ומשוך כמין לשון:

הלכה: אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ כול'. מְנַיִין לְיִיאוּשׁ בְּעָלִין מִן הַתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק. כֵּן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ וגו'. אֶת שֶׁאָבוּד לוֹ וּמָצוּי לָךְ אַתְּ חַייָב לְהַכְרִיז. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ אָבוּד לוֹ וּמָצוּי לָךְ אֵין אַתְּ חַייָב לְהַכְרִיז. יָצָא יִיאוּשׁ בְּעָלִין שֶׁאָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם.

Traduction

D’où sait-on qu’au sujet d’une trouvaille faite par renonciation du propriétaire, celui qui a trouvé l’acquiert par droit légal? R. Yohanan dit au nom de R. Simon b. Yoçadaq: des termes de la Bible (Dt 20, 3), tu agiras ainsi envers ton âme… avec tout ce que ton frère aura perdu et que tu trouveras, on conclut qu’il faut publier ce qu’il a perdu et que tu as trouvé, et de même pour ce qu’il ne sait pas avoir perdu et que tu as, excepté le cas de renonciation par le propriétaire, c’est perdu pour lui et pour tous.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מנין ליאוש בעלין מן התורה. יאוש בעלים שקונה באבידה מנין:

כן תעשה לחמורו וגו'. מסיפיה דקרא קדריש וכן תעשה לכל וגו' ואשר תאבד ממנו קרא יתירא הוא אלא לומר לך:

את שאבוד לו ומצוי לך. אינו אבוד אלא ממנו אבל מצוי הוא לך ולכל אדם שחוזר אחריה ומוצאה:

את חייב להכריז. ולהחזיר למי שיתן סימן לפי שלא נתיאשו הבעלים שהרי יכול לחזר אחריה עד שימצא:

ואת שאינו אבוד לו וכו'. כלומר שאינו אבוד ממנו לבדו אלא שאבוד ממנו ולכל האדם וכגון אבדה ששטפה נהר שאין אדם מצוי לחזר אחריה ומסתמא נתיאשו הבעלים הימנה ואם מצאה אחד אינו חייב להכריז והרי היא שלו:

הלכה: מָצָא אִגְרוֹת שׁוּם כול'. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אִם הָיָה אִישֻּׁר 6a הַדַּייָנִין הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. רִבִּי חָמָא אָבוֹי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. אַשְׁלֵי דַייָנִין שֶׁבַּגָּלוּיוֹת גָּזְלֵי דַייָנִין שֶׁבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

Traduction

R. Jérémie dit au nom de Rav: Si l’acte est légalisé par les juges (25)entend ainsi l’'' acte fait par un tribunal.'', il faut le rendre au créancier. R. Hama, père de R. Oshia, dit: les ''tamariskes'' (savants éminents), ce sont les juges de la Captivité; les ''tourtereaux'' (encore faibles) sont juges en Palestine.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אם היה אישר הדיינין. לפרש המתני' קאי הא דקתני וכל מעשה ב''ד היינו אישר הדיינים קיום השטר וע''ש שכותבין ואשרנוהו וקיימנוהו נקרא אשרתא דדייני כדאמרינן פ' הכותב דף פ''ה ע''א וסבר ר' ירמיה דכל היכא דשטר מקוים לא חיישינן מידי ויחזיר למלוה:

אשלי דיינים שבגליות. איידי דאיירי באישר הדיינין והוא לשון חיזוק ותוקף נקט נמי להא דר' חמא דהי' רגיל לומר אשלי דיינין החזקים והגדולים שבגולה ומלשון אשלי רברבי הוא הם הגוזלי דיינין שבארץ ישראל מלשון גוזליו ירחף גוזלים ובני יונה וכלומר תקיפי דייני דגולה הם הקטנים שבא''י וכעין דאמר בפ''ו דנדרים חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרי גדולה שבח''ל:

רַב הַמְנוּנָא אָמַר. נִכְתְּבָה אוֹנוֹ בְּאֶחָד בְּנִיסָן נִיתַּן הַכֶּסֶף בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן צְרִיכִין לִכְתּוֹב. אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַבְנוּ כְתָב בְּאֶחָד בְּנִיסָן כֵּן נִגְמַר שֶׁיִּתֵּן הַכֶּסֶף בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן.

Traduction

R. Hamnona dit: si l’acte de vente, wnh, porte le 1er Nissan, et l’argent est remis le 10 Nissan, l’acte devra dire: ''quoique cet acte soit rédigé le 1er Nissan, il a été décidé que l’argent sera versé le 10 Nissan''.

Pnei Moshe non traduit

נכתבה אונו בא' בניסן. שטר שכתבוהו בא' בניסן וכסף הלואה לא ניתן עד עשרה בניסן צריכין לכתוב כך בשטר אע''פ שנכתב הוא בא' בניסן כן נגמר והותנה ביניהם שיתן לו הכסף בעשרה בניסן כדי שלא יהיה מוקדם:

רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. סִימְפוֹן שֶׁיּוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַב יְדֵי מַלְוֶה פָּסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. מִתְעַסֵּק הָיָה בִשְׁטָרוֹתָיו. הָא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר כָּשֵׁר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לְעוֹלָם אֵין סִימְפוֹן כָּשֵׁר עַד שֶׁיֵּצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַב יְדֵי הַלֹּוֶה. וְהָא תַנִּינָן. שֶׁלֹּא פִיקַּדְנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ שְׁטָר בֶּין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. הָא אִם נִמְצָא פָרוּעַ. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר כְּגוֹן הָדָא דִייַתֵיקֵי. שֶׁאֵין אָדָם מָצוּי לְפַגֵּם דִייַתֵיקִין שֶׁלּוֹ.

Traduction

R. Jérémie dit au nom de Rav: si dans les papiers du créancier se trouve un acquit de la main de ce dernier, il est nul; on suppose qu’en révisant ses papiers, il a écrit l’acquit d’avance. -Est-ce à dire que si l’acquit est rédigé par la main d’un autre, il soit valable? -Non, dit R. Isaac b. Nahman au nom de Samuel, l’acquit ne constitue la libération du débiteur que lorsqu’il est écrit par ce dernier, fut-il alors aux mains du créancier. -Mais n’a-t-on pas enseigné (26)J., (Ketubot 9, 7).: Le fils devra prêter le serment d’héritage, savoir ''que notre père ne nous a rien ordonné (à ce sujet), qu’il ne nous l’a pas dit et que nous n’avons pas trouvé d’acte parmi les papiers de notre père constatant que ce contrat est payé''? N’est-ce pas que s’il est marqué payé, cela compte? Dans cet enseignement, dit R. Yossé b. Aboun, il s’agit de testament, diathch; on s’y réfère, car il n’arrive pas qu’on le falsifie.

Pnei Moshe non traduit

סימפון שיצא מתחת ידי מלוה. שנמצא בין שטרות המלוה שובר על א' משט''ח שלו והוא בכתב ידי מלוה פסול ואין הולכין אחריו שאני אומר למתעסק בעלמא כתבו שראה שטרותיו והכין לו שובר שאם יפרע לו הלוה יהא מוכן בידו ליתן לו:

הא מתחת ידי אחר כשר. לשון בעיא הוא אם דוקא קאמר שיצא מתחת ידי מלוה אבל אם הוא יוצא מתחת ידי אחר כשר הוא או לא וקאמר ר' יצחק דלעולם אין סימפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי הלוה וכלומר אם הוא בכתב ידי הלוה אע''פ שיוצא מידי המלוה כשר הוא ודקאמר בכתב ידי מלוה פסול ה''ט דחיישינן דלמתעסק בעלמא כתבו וא''כ אפילו יוצא מידי אחר לאו כלום הוא שאני אומר זה האחר מצאו אבל אם הוא בכתב ידי הלוה ומונח בין שטרות המלוה כשר הוא דנראין הדברים שלאחר שפרעו כולו או מקצתו כתבו והאמינו להמלוה שיהא מונח תחת ידו:

והתנינן. בסוף פרק כל הנשבעין גבי שבועת יתומין שנשבעין שלא פיקדנו אבא ושלא מצינו וכו' דמשמע הא אם נמצא פרוע הוא וסמכינן עליו:

תיפתר. לההיא מתני' כגון הדא דייתיקי ושלא מצינו דקאמרי בשטר צוואה הוא שאם מצאו בשטר צוואה כן היינו סומכין עליו אע''פ שלא ציוה להם בפירוש לפי שאין אדם מצוי לפגום בדייתיקין שלו ובודאי אמת הוא:

הדרן עלך שנים אוחזין

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source